<h1>כפתור ופרח לרבינו אשתורי הפרחי פ"ו</h1>
<h2>דף כה.</h2>
תורת כהנים (מצורע ה' פרשתא א') תורת המצורע נוהגת לבית עולמים תהיה בזמן הזה, כלומר דבזמן הזה נמי מטהרין את המצורע אע"ג דאין בית המקדש קיים, דהא רבי טרפון אומר בזה טהרתי שלשה מצורעים. ורבי טרפון כהן היה ובגבולין הוה כדאיתא מסכת פסחים סוף פרק אלו דברים (ע"ב ב') מעשה ברבי טרפון שלא בא אמש לבית המדרש, לשחרית מצאו ר"ג אמר ליה מפני מה לא באת אמש לבית המדרש. אמר ליה עבודה עבדתי. אמר ליה כל דבריך אינן אלא תימה, וכי עבודה בזמן הזה מניין. אמר ליה הרי הוא אומר עבודת מתנה עשו עבודת מתנה בגבולין כעבודה בבית המקדש. תוספתא מסכת נגעים פרק ח' (ה"ג) אמר רבי יהודה שבתי היתה והלכתי אחרי רבי טרפון בביתו. אמר ליה יהודה בני תן לי סנדלי ונתתי לו, פשט ידו לחלון ונתן לי ממנה מקל. אמר לי יהודה בני בזו טהרתי ג' מצורעין, ולמדתי בה שבע הלכות וכו', ומטהרין בפני הבית ושלא בפני הבית, ומטהרין בגבולין. מזה יש לי ראיה על הכהן, שהרי אנו רואין שהן נוהגין הנאה בתרומה טמאה, ואוכלין חלה דרבנן, ומברכין על ברכת כהנים, וישראל הנשוי לכהנת בנה פטור מן הבכורה, ר"ל מפדיון חמש סלעים, גם אוכל המתנות בשביל אשתו. גם הכהן אינו מטמא אלא לקרובים ולמת מצוה ולנשיא, דתניא (תו"כ אמור ח' פרשתא א') בעמיו, בזמן שעמיו שם אינו מטמא, אבל מטמא הוא למת מצוה. (עירובין י"ז ב') איזהו מת מצוה כל שאין לו קוברים, קורא ואחרים עונים אותו אין זה מת מצוה. וכן לנשיא אע"פ שאינו מת מצוה, כדאמרינן פרק (אלמנה ניזונית) [הנושא את האשה] (כתובות ק"ג ב') אותו היום שמת ר' בטלה כהונה, והיינו דאמרינן מסכת פסחים (ע' ב') כגון שמת נשיא ואיטמא להו רוב צבור. ירושלמי (ברכות פ"ג ה"א) כד מך רבי יודן נשיא בר בריה דר' יודן נשיא, דחף רבי חייא בר בא לרבי זעירא בכנישתא דגופנא דצפורין וסאביה. ושואל הירושלמי תלמיד אצל רבו מאי, ולא איפשיטא. גם שאינו מחזיר גרושתו, ונוהג איסור בחלוצה. מסכת סנהדרין (ה' ב') רבי חזייה לההוא דהוה קאי בבית הקברות. אמר ליה לאו בן איש פלוני כהן אתה. אמר ליה אבא גבה עינים היה נתן עיניו בגרושה וחללו. פרק האשה שנתארמלה בסיפא (כתובות כ"ז א') עיר שכבשו כרכום כל כהנות שבתוכו פסולות אלא בעדים, וזה אפילו עבד אפילו שפחה דלאו דידה. (שם) המגרש אשתו לא תנשא בשכונתו, ואם היה כהן לא תדור עמו במבוי, וכפר קטן כשכונה דמי. גם שפודין מידן הבכורות והם גובין ה' סלעים, ומקפידין על הפרעון וכמו שזכרנו פרק י"ו, והרבה כיוצא בזה. כתב הר"ם ז"ל הלכות איסורי ביאה (פ"כ ה"א) כל הכהנים שבזמן הזה בחזקה הם כהנים, ואינן אוכלין אלא בקדשי הגבול והוא שתהיה תרומה של דבריהם, אבל תרומה של תורה וחלה של תורה אין אוכל אותה אלא כהן מיוחס. (שם ה"ב) איזהו כהן מיוחס זה שהעידו עליו שני עדים שהוא כהן בן פלוני כהן בן איש שאינו צריך בדיקה, והוא הכהן ששמש על גבי המזבח. והיום אנה נמצאהו, שהרי על ספר יוחסין אמרו מסכת פסחים פרק תמיד (ס"ב ב') מיום שנגנז ספר יוחסין תשש כחן של החכמים וכהה מאור עיניהם.
מסכת תענית (י"ז א') ת"ר מפני מה אמרו... רבי אומר אומר אני... ואמר אביי כמאן שתו האידנא חמרא כהני כרבי. הרי לך מכל מקום שבזמן הזה יתכן שימצא מי ששומר יחוסו. וכן סוף פרק עד כמה (בכורות ל' ב') אמר להם רבי יוסי כבוד זקן יהיה מונח במקומו, אלא מיום שחרב בית המקדש נהגו כהנים סלסול בעצמן שאין מוסרין טהרות לכל אדם. פי' "סלסול", מעלה.
<h2>דף צד:</h2>
פרק מי שהיה נשוי (כתובות צ"ג ב') וכך היו כותבים בירושלם שעות, אבל זולתו, קדימת שעות אע"פ שיהיה יודע למי כתב תחלה אין זה קדימה, וכדאמרינן אימיה דרמי בר חמא בצפרא כתבתינהו לנכסיה לרמי בר חמא, לאורתא כתבתינהו לרב עוקבא בר חמא. אתא רמי בר חמא לקמיה דרב ששת אוקמיה בנכסיה, אתא רב עוקבא לקמיה דרב נחמן אוקמיה בנכסיה. אתא רב ששת לקמיה דרב נחמן אמר מאי טעמא עבד מר הכי. אמר ליה ומר מאי טעמא עבד הכי. אמר ליה דקדים. אמר ליה אטו בירושלם יתבינן דכתבינן שעות, אלא מר מאי טעמא עבד הכי. אמר ליה שודא דדייני אמר ליה אנא נמי שודא דדייני. אמר ליה חדא דאנא דיינא ומר לאו דיינא, ועוד מעיקרא לאו בתורת הכי אתית לה. פרש"י ז"ל אטו בירושלם וכו', וכיון דלא הקפידו בני המקום לכתוב שעות גלו מנהגם שאין הולכין אחר הקודם לבו ביום ושניהם שוים. שודא דדייני, ונראה לי שזה חביב לה וקדמה ומסרה לו תחלה, דהאי עובדא לא נודע למי מסרה תחלה שטר המתנה, דאלו במסירה איכא קדימה כרבי אלעזר דאמר (גיטין ג' ב') עידי מסירה כרתי, אבל בחתימה ליכא קדימה דרבי מאיר הוא דאמר עידי חתימה כרתי. ובזה טעה רב ששת דהא לאו בירושלם יתבינן דיהא דין קדימה בכתיבה לבו ביום אלא שניהם שוין, והוא לא בא אלא מטעם קדימה. אנא דיינא על פי ראש גלות הישיבה. ועל שני שטרות היוצאין ביום אחד (שם צ"ד א'), רב אמר חולקין ושמואל אמר שודא דדייני. ולמסקנא דבמקרקעי כשמואל ובהלואה כרב משום ממון המוטל בספק.
<h2>דף קו.</h2>
בזה החיל יש בו שבעה שערים שלשה מן הדרום ושלשה מן הצפון ואחד במערב. שבדרום הם שער המים, שער הקרבן, שער הדלק. ושבצפון הם שער המוקד, שער הקרבן, שער הניצוץ. ושל מערב הוא שער הפרבר, והוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים באמצע. ועל זה השער כלומר הפרבר הוא שאמרו ריש מסכת מדות (פ"א מ"א) בזכרם מקומות שבהם שומרים המקדש ואחד לאחרי בית הכפורת, וזהו שאמרו (תמיד כ"ז א') כלפי בר, כלומר שהיה המשמר מחוץ לחומת העזרה. והטעם בזה שהשומר לא יוכל להיות בעמידה כל הלילה, ולא היה יכול לישב אם היה עומד בפנים שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, ולזה היה שומר מחוץ לחומת העזרה והוא בתוך חומת הר הבית וכל שכן הסורג. ואין זה מה שהזכירו ז"ל פרק אי זהו מקומן (זבחים נ"ה ב') אחרי בית הפרוכת מאי, ת"ש דאמר רמי בר חמא אמר רב לול קטן פתוח היה אחורי בית הפרוכת גבוה שמונה אמות כדי להכשיר העזרה. ולול אינו שער והשערים והפתחים נגדרים למעלה כמה הם, ולאבא יוסי בן יוחנן מסכת שקלים (פ"ו מ"ג) היו השערים שלש עשרה, ולחכמים שבעה לחוד. נמצא שהפרבר היה בחומת החיל המערבית, והלול היה בכותל ההיכל המערבית לפי דברי רמי בר חמא, ואם כן יהיה ההיכל פתוח למזרח ולמערב. ואין לתמוה על זה הלול, כי לא היה לפי הנראה בכותל קדש הקדשים עצמו, דגרסינן מסכת מדות (פ"ד מ"ז) מן המזרח למערב מאה אמה, כותל האולם חמש, והאולם אחת עשרה, כותל ההיכל שש, ותוכו מ' אמה ואמה טרקסין, ועשרים אמה לבית קדשי הקדשים, כותל ההיכל שש וכותל התא חמש. נמצא שכותל ההיכל והתא וכותלו מקיפין ההיכל, ואם כן יהיה זה הלול בכותל התא, ויהיה גוף ההיכל כלו שלם ואין לו אלא מפתח ופשפש אמת השחי. מ"מ היו להיכל שני כותלים למערב וביניהם התאים (והאחד עשרים) [ואחת עשרה] אמה שבין ההיכל וחומת החיל, הם מכותל התא ולחיל.
